פוסט אורח: יהלי והדיאנה מיני הראשונה שלו

את דרכי בעולם הצילום התחלתי לפני שלוש שנים עם מצלמת canon 400d שקיבלתי במתנה, ובהמשך התקדמתי לדגם מתקדם יותר של קנון, ה600D.

יום אחד, אמא שלי חזרה מהעבודה ונתנה לי משהו שמצאה על הסט (עבדה בהפקה של הצגה), ״אני יודעת שאתה אוהב לצלם״, היא אמרה, ״אולי תאהב את זה״. אולי? זו הייתה אהבה ממבט ראשון! מצלמת יאשיקה fx-2 יפהפיה עם עדשת 135mm 2.8 שפתחה בפניי דלת לעולם חדש, עולם של פעם, עולם שבו צריך לדרוך את המצלמה לפני שמצלמים, עולם שבו לא רואים ישר את התמונה ואם צילמת מספיק טוב, אז יהיו לך במקסימום 36 תמונות! מאז שאמא הביאה לי את ה״דבר״ הזה שהיא מצאה על הסט, נכנסתי אל תוך העולם החדש (well, ישן) והנהדר הזה שרק אתם באמת מבינים איזה מגניב הוא! (כמובן שמאז, ליאשיקה נוספה עוד אחת, canon a35f, ולא.. אני לא חושב שאחזור לדיגיטלי בזמן הקרוב (; )

ועדיין... הרגשתי שמשהו חסר.

קראתי כתבה על הלומוגרפיה והתאהבתי בשנית- החשיפות הכפולות, הlight leaks, צילום מהמותן, ״טעויות״ אומנותיות, העיצוב המדהים והמצועצע, העניין הזה שאין לך יותר מדי אופציות, אין לך יותר מדי מה לכוון במצלמה, פשוט לטעון סרט צילום ולצלם בלי לחשוב.

שנתיים שאני כבר מחכה לקנות אחת כזאת, וסופסוף זה קרה! לכבוד יום ההולדת, ההורים שלי החליטו להפתיע אותי ולקחו אותי לחנות לבחור מצלמה. ואחרי שעה של התלבטות, בחרתי במושלמת הזו

Diana mini double rainbow,

AKA ספירולינה!

אחלה דרך לפתוח את גיל 15 :)

רוצים\ות לכתוב גם אתם לאתר שלנו? יאללה! שלחו לנו כתבה מעניינת בכל נושא לומוגרפי שהוא למייל [email protected]

הכותבים\ות יקבלו מתנת תודה עלינו!

כל הזכויות שמורות, ט.ל.ח.