זו רק אני והדיאנה שלי

נועה קציר

 

היחסים ביני ובין הדיאנה +F שלי התחילו ברגל שמאל. עוד לא עבר שבוע מאז שרכשתי אותה כפינוק יומולדת וכבר בפעם הראשונה שיצאתי לצלם בה היא והתיק בו היא הייתה נגנבו. למרבה המזל, משטרת ת"א עשתה עבודתה נאמנה וכבר באותו ערב הדיאנה הוחזרה אלי – מלאת אבקה לטביעות אצבעות ומעט חבוטה – אך שלמה ומתפקדת.
  מאז עברו שנה וחצי ודיאנה הספיקה כבר לקבל לאחרונה שדרוג של עדשת superwide lens  וcolorsplash
ואני עשיתי לי להרגל לקחת את האופניים מדי פעם פשוט לסיבוב ברחבי תל-אביב, וכשאני מוצאת מקום נחמד שולפת את הדיאנה, ודרך הצילום מגלה מחדש מקומות ופרטים שאולי סתם כך לא הייתי מבחינה בהם או מסתכלת עליהם באותה צורה.
אחד הדברים שגיליתי, ועדיין אוהבת לעשות, הוא צילום בחשיפה כפולה.  הפעמים הראשונות היו תוצאה של טעות – פשוט שכחתי לגלגל את הפילם לפריים הבא. וכן, זה עדיין קורה לי גם עכשיו מדי פעם, כמו גם טעויות אחרות. אבל זה אחד הדברים הנהדרים בלומוגרפיה ובצילום אנאלוגי בכלל– הטעויות הנפלאות האלה! נכון, אז מדי פעם יוצא צילום מבולגן לגמרי ומאז למדתי גם לתכנן מעט את הצילום, כמו לתת לפריים השני לנחות על איזור חשוך או "ריק" מהפריים הראשון.
אבל גם עם התכנון והחשיבה המקדימה, ברוב המקרים לאחר פיתוח וסריקה אני מגלה שהפריים לא יצא בדיוק כמו שתיכננתי. וזה נהדר. אני מוצאת דימויים סוריאליסטיים והזויים, וכל פעם זה מפתיע אותי מחדש
וזה הדבר היפה באמת בלומו – ההפתעות האלה. הספונטניות!


לאלו מכם שטריים טריים בעניין ועדיין מנסים להבין מה עובד ומה לא טיפ קטן לשיטת עבודה שאני מצאתי מאוד יעילה:
קחו איתכם פנקס קטן, מחברת או פתק, ורישמו לעצמכם את מספר הפריים ואת התנאים בו צילמתם: מיקום צמצם או pinhole, אפשרות normal או bulb, מצב פוקוס, שעת היום ותיאור כללי של מה שהתכוונתם לצלם. כן, זה קצת טרחה ואולי יפריע לכם בהתחלה ב"זרימה" של הצילום – אבל כשתקבלו את הפילם מפיתוח – אה! כאן הטריק: זה לוקח במקרה הטוב יום מהרגע שמסרתם את הפילם ועד שתקבלו את התמונות, וסביר להניח שעד אז כבר תשכחו מה בדיוק עשיתם כשצילמתם תמונה ספציפית. השיטה הזאת תאפשר לכם להשוות את הרשימות שלכם מול התוצאות וכך תוכלו לדעת מה פעם הבאה לעשות – או לא לעשות שוב. 


חוץ מזה, תמיד כיף לנסות דברים שונים. יש מגוון שלם של סרטים לעבוד איתם וברמות חשיפה שונות. לרוב אני מצלמת בסרט קודאק פורטרה ומנסה להתאים את כמות הiso לשעות בהן אני מצלמת. 120 לשעות הצהריים שבהן השמש פשוט מטורפת, ויצאו לי לא מעט פריימים שנשרפו או יצאו בחשיפת יתר (אם השמיים, למשל, יצאו לכם לבנים לחלוטין – פעם הבאה תורידו את הצמצם. אני עד היום מדי פעם שוכחת, וכמובן שטעויות זה דבר שיכול להפתיע לטובה, אבל נראה לי שהשאיפה תמיד צריכה להיות שהצילום הבסיסי יזכה לתנאים אופטימלים). 400 לערב ולילה, ואפילו 800 אם אתם רוצים לצלם ללא פלאש בשעות הלילה. לי, זה הצליח חלקית, עדיין הרבה מהפריימים יצאו שחורים משחור אבל זה עניין שדורש אימון ועלי לנסות שוב ושוב עד שאבין מה מתאים. שימו לב שאם אתם משתמשים ב400 או 800 – שימוש בפלאש, ובעיקר על עצמים קרובים עלול פשוט לשרוף לכם את התמונה. במצעד הזומבים האחרון שהיה השתמשתי בשלושה פילמים: אחד של 160ושניים של 400. מהפילם הראשון של ה160 יצאו לי תמונות חשוכות מעט אך אלו שהשתמשתי בפלאש יצאו נהדר. בשני הפילמים האחרים, פשוט יצאו תמונות לבנות עם קצוות מאוד דקים שבהם רואים שרידי תמונה, במקרה הטוב. צריך לזכור שהפלאש של הדיאנה מאוד חזק! ברגישות גבוהה של פילם האור החוזר מהפלאש פשוט עלול לשרוף את הכל. עוד סיבה לזכור שהפלאש מאוד חזק – החברים שלכם. כן, החברים שלכם. אם תצלמו אותם מקרוב עם הפלאש הזה יותר מדי פעמים, ולפי מה שאמרו לי פעמיים זה יותר מדי, צפו למכות או לפחות להחרמה זמנית של המצלמה עד סוף המסיבה. הדבר הזה מעוור!  דבר נוסף שכדאי לזכור בעבודה עם פלאש הוא שכל מה שמסביב לאובייקט המואר לרוב ייצא חשוך.


דבר שכן יכול להיות לעזר בצילום עם סרטים בעלי רגישות גבוהה הוא מציאת תאורה סביבתית לאובייקט הצילום. אור ממנורת רחוב, קיוסק מואר ברקע ואפילו אור מאייפון שמקרין על פנים של מישהו יכולים לספק לכם תאורה שתאיר דיה את התמונה. נסו למצוא יותר ממקור אור אחד. למשל, ידיד שמסתכל באייפון (מקור אור 1) על ספסל ליד פנס רחוב (מקור אור 2) וברקע פיצוציה מוארת בניאון (מקור אור 3).  כמו כן לעיתים מומלץ לתת חשיפה ארוכה יותר מהרגיל עבור הצילום – לשם כך תצטרכו להניח את המצלמה על משטח יציב כמו שולחן או גדר אבן, או לחילופין להשתמש בחצובה. אל תסמכו על החזקה ביד – היד באופן טבעי רועדת, אנחנו אפילו לא שמים לב לכך! אפילו תנועה מזערית כמו הורדת האצבע מהכפתור הצילום עלולה לגרום לטשטוש. עכשיו, אם אתם הרפתקנים ומוכנים לעבור אל הלא נודע – נסו סרטים פגי תוקף! כן, שמעתם נכון. גם לסרטים, כמו לאוכל, יש תוקף, ולאחריו החומר הפעיל מתחיל להתדרדר – ומוביל לתוצאות צבעוניות שונות ומשונות. מה שמבחינת הלומוגרף ההרפתקן זה מצויין. אני התניסיתי עם סרט fuji בסשן צילומים בנווה צדק, ובכלל לא הייתי מוכנה לתוצאה! גווני התמונות נעו מורוד ניאון לכתמי כתום-ורוד סיקטיז וניגודיות הזויה ולא החלטית. בהתחלה הייתי בהלם, חשבתי שמשמעות פג תוקף זה צבעוניות אולי מעט דהויה, לא ידעתי למה לצפות וחשבתי שאולי הייתה בעיה בסריקה בחנות – לא חברים, זהו סרט פג תוקף. כל סוג עשוי להביא לתוצאות אחרות, תלוי בפירמה ותלוי בתאריך התפוגה המקורי שלו. צפו לחווייה פסיכדלית לחלוטין וקבלו אותה כמו שהיא! אני חושבת שדווקא בעידן הדיגיטלי שלנו, שבו עם מצלמה דיגיטלית או אפילו אייפון אפשר לצלם שוב ושוב, לבדוק את התוצאה ולצלם שנית עד שתצא התמונה ה"מושלמת", דווקא ה"פשטות" שבצילום אנאלוגי, שמכריח אותנו לחשוב מעט מראש ולתכנן, היא זאת שמספקת לנו את המקריות ואת זוויות הראיה החדשות. אז קחו את המצלמה שלכם לסיבוב ותנו לה לגלות לכם דברים חדשים! נועה


קצת על עצמי: אנימטורית ומאיירת לאחר לימודי אנימציה בבצלאל. במקור מנס-ציונה וגרה בתל אביב כמעט שנתיים לאחר גלות ארוכה בירושלים, עם שותפה וחתולה לבנה ומשוגעת. לעבודות או גלריית לומו בדוויאנטארט