האור שנכנס למצלמה משפיע על החומר הכימי שעל הסרט וכך נוצרת תמונה. "חשיפה היא סך כל כמות האור המגיעה אל סרט הצילום בעת יצירת התמונה" (על פי וויקיפדיה). בדומה לפרק הקודם ליתר פשטות נמשיך להדגים על סרט צילום שחור לבן תשלילי בחלק מהדוגמאות.
מהי חשיפת יתר? המצב כשהסרט קיבל יותר מדי אור (התשליל ברובו שחור וכמעט ואין בו אזורים לבנים):
מהי חשיפת חסר? המצב כשהסרט לא קיבל מספיק אור (התשליל ברובו לבן/שקוף וכמעט אין בו אזורים שחורים):
וכעת נדגים מצב של חשיפה מאוזנת: התשליל מכיל פרטים גם באזורים המוארים וגם במוצלים.
הערה: בצילומי צבע בכדי לשפוט את נכונות החשיפה אנו מתעלמים מהאינפורמציה הצבעונית ומתייחסים אך ורק לבהירות של השקף:
בתור צלמים אנו תמיד שואפים לחשיפה מאוזנת. כלומר, אנו דואגים שכמות האור הנכונה תיכנס למצלמה בעת הצילום. כיצד? קודם כל בוחרים בסרט שמתאים לתנאי תאורה. הסרט הוא הגורם החשוב ביותר, אך לא היחידי. היום נדבר על האמצעים הנוספים שיש למצלמה אשר שולטים בכמות האור הנכנס.
תריס – הינו חלק במצלמה אשר מאפשר כניסת אור לפרק זמן קבוע. תהליך הצילום מתחיל מפתיחת התריס ומסתיים בסגירתו. הזמן בו התריס היה פתוח נקרא זמן החשיפה. ככל שהתריס נפתח לזמן ארוך יותר – כך גדלה גם כמות האור הנכנס. זמן חשיפה יכול להיות קצר (1/500 של שניה וכו') וגם ארוך (1/10 שניה, שניה אחת ואף יותר) – הכל תלוי במצלמה איתה מצלמים.
חשיפה ארוכה: כשזמן חשיפה הוא ארוך והעצמים זזים תוך כדי הצילום ניתן לקבל אפקטים מעניינים.
אחת הדרכים לקבל חשיפה ארוכה היא חשיפה ידנית. האופציה קיימת בחלק מהמצלמות ובדרך כלל מסומנת ב-”B” מלשון "BULB”. התריס נפתח עם הלחיצה על הכפתור ונסגר עם שחרורו.
בחשיפות ארוכות בצירוף מבזק ניתן לקבל אפקטים מעניינים (כשהם לא משרתים את במטרה האומנותית ניתן להיעזר בחצובה):
צמצם הוא פתח במצלמה דרכו האור נכנס. בפשטות, צמצם הוא חלון בגודל משתנה (צורתו מעגלית). העקרון הינו: אם החלון קטן יותר – ייכנס פחות אור, אם החלון גדול יותר – ייכנס יותר אור. הטווח הטיפוסי של גודלי החלון הוא בין f/2 (חלון גדול) לבין f/11 (חלון קטן מאוד), אך כרגיל ישנם מצלמות (או עדשות) עם צמצם f/1.5 וגם עם צמצם f/22. למען השלמות נזכיר מצלמות נקב (הראויות לפרק לימוד בפני עצמו) שבהם הצמצם הוא קטן כ-f/150.
להלן תמונה של הצמצם של דיאנה פלוס אשר בא כחלק מהמצלמה:
צמצם יכול גם להוות חלק של עדשה כמו בדוגמה הבאה של עדשה Helios אשר תואמת מצלמת Zenit:
לסיכום: למצלמה יש 2 אמצעים להגדיל את כמות האור הנכנס (זמן חשיפה ממושך יותר, צמצם רחב יותר) ולהקטינו (זמן חשיפה קצר יותר, צמצם צר יותר). ישנן מצלמות שבהן זמן חשיפה הוא קבוע ולא ניתן לשינוי, ישנן מצלמות שבהן גם גודל הצמצם אינו ניתן לשינוי ואז כל מה שנשאר הוא רק לבחור בסרט הנכון ולהתרכז לא בפן הטכני אלא בצילום עצמו.
איך קובעים את הערכים של זמן החשיפה והצמצם? ישנן שתי דרכים: מדי אור ייעודיים לצלמים ותחושת בטן :) עם קצת תרגול התחושה תיווצר ותשתפר משמעותית תוך כדי התמדה. שווה לציין גם שסרט הוא הרבה יותר סלחני ממצלמה דיגיטלית ובכל מעבדת פיתוח מקצועית יעזרו לכם לתקן בעיות חשיפה. יחד עם זאת ככל שהחשיפה יותר נכונה – ככה יותר פרטים יראו בתצלום שלכם ובצירוף של בחירת הסרט הנכון ניתן להגיע לתוצאות מקצועיות של ממש:
תודה לפלסטר על העריכה ולמייק, ללנה וברייקפריק על התמונות.
בא לכם להוסיף משהו לשלמות הכתוב? נשארתם עם שאלות? תביאו הכל בתגובות ותענו בהקדם.
